חזרנו ממונטנגרו.
בימים הקרובים אשתף בתמונות מהטיול שאני מאוד ממליץ להכניס לרשימת "הקניות".
כל טיול מתחלק לשלושה חלקים ואצלי אין אחד חשוב מהאחר. שלב התכנון הוא מאתגר אבל מהווה את הבסיס להמשך. הביצוע וכאשר מדובר על משפחה, זה כיף גדול. והסיכום, שבו כבר נזכרים, מפיקים לקחים ומשתפים בחוויות.
היום הראשון של כל טיול הוא מאתגר. הטיסה, השכרת הרכב, התחלת הנהיגה במקום חדש ולא מוכר, העייפות והדרך ליעד הלינה הראשון.
טסנו ישיר לטיוואט בטיסת אל על (סן דור), טיסה של שעתיים וחצי. השכרנו רכב מקוסטה ויצאנו ישירות לדרך לאזור הצפוני של מונטנגרו, לעיירה זבליאק. בדרך מקיפים את מפרץ קוטור מצפון ועוברים דרך שני מאגרי מים, סלנסקו ( Slansko Lake ) וקרופאצ'קו (Krupac Lake ).
יום 1.
מונטנגרו יום 2, חלק ראשון –
עבור היום הזה בעיקר, אבל לא רק, הבאנו בגדים חמים וגם מעילים. כאשר ראינו את השמים, הבנו, שאפשר להשאירם ברכב. נסיעה של כמה דקות הביאה אותנו למרגלותיו של הר מרשים ביותר. רובו ככולו חשוף ואילו בחלקו התחתון ניתן לראות צמחיה אופיינית. גברת "קודרת" יושבת מעבר לחלון ומעט אנשים סביב. קבוצה של צעירות אוסטרליות נראות שמחות וחייכניות ואינן ממהרות לשום מקום. למעלה כבר פגשנו אותן עם פחיות בירה.
כל מה שנדרש כדי להגיע למעלה, זה – לשלם בכניסה, לעלות עם רכבל ראשון עד לנקודת החלפה, להחליף רכבל ועם השני להגיע למעלה. עדיין לא לשיא, למען הסר ספק. המראות בדרך מרשימים ביותר ותמיד עדיף להסתכל רחוק במצבים כאלה ולא למטה, לתהום. בערך בקו הגובה של תחנת הרכבל השני מתגודדת לה קבוצת צנחני רחיפה, שעד לפני מספר דקות עלו עם הרכבלים נושאים עימם תרמילי ענק, וחלקם כבר באוויר.
מתחילים את הטיפוס הרגלי בהמשך ההר, כחצי שעה עליה. בדרך, פוגשים את מסגרת התמונה שמבהירה שהגובה הוא מעל 2,300 מטר. נותרו רק עוד כ-200 מטר כדי להגיע לשיא הפסגה, אבל אליה מגיעים מכיוון אחר.
הנוף הנשקף מלמעלה מרשים ביותר והדרך חזרה למטה מפחידה לא פחות.
מומלץ לא לוותר למי שבאזור ויש יום עם שמים נקיים.
אתר הסקי הישן Savin Kuk Ski.
בוקר טוב, מונטנגרו, יום 2 חלק שני –
אחרי שהתאוששנו מהרכבלים, היה ברור שלא מסתפקים בתצפית על האגם, אלא מגיעים אליו. להסתכל בגובה העיניים ולחוש את המים. האם הגוון הכחול יהיה שונה מגובה נמוך יותר? בדרך לאגם השחור (Crno Jezero) אנחנו שבים לעיירה זבליאק ויוצאים ממנה לכיוון אחר ובדרך עוברים ממש ליד המלון "שלנו". לאורך כביש הגישה, כבר מלא מכוניות חונות לאורך הכביש, אבל לא ננסה להתקרב ככל האפשר? ברור שכן וגם מצאנו חניה ממש ליד שער הכניסה. אחרי תשלום בכניסה, שביל סלול (כ-700 מטר) ורחב, שלאורכו דוכנים לממכר תוצרת מקומית, פרות יער ועוד, מוביל אותנו אל פאתי האגם . האגם מדהים ביופיו ואם לדייק, יש שניים, גדול (Veliko Jezero) וקטן (Malo Jezero). הלכנו על שביל היקפי בתוך היער (משמאל לימין, עם כיוון השעון) ועל גדת האגם לסירוגין, מסלול של כשעתיים בנחת. מי שמאוד ירצה, יוכל גם לעשות שייט עם סירה אבל ממש לא חובה. השביל מאפשר להקיף את שני האגמים או לחצות ביניהם, מה שאנחנו עשינו. תמיד אפשר לסיים בבית הקפה עם תצפית על האגם לפני שממשיכים. ניתן לבצע באזור מסלולי הליכה נוספים.
ממשיכים לאגם הבא, אגם השטן (Vrazje jezero). הוא קרוב יותר לאתר הסקי הישן Savin Kuk Ski מאשר לאגם השחור. האגם אינו גדול, השטח סביבו חשוף מצמחיה גבוהה ומצופה בעשב נמוך שנראה כמרעה ומשמש ככזה בנוסף למרבדי סתווניות שפוגשים בדרך. מקום נחמד לזמן קצר ואפילו לפיקניק קל למי שמתאים או סתם קפה בשטח. יום נפלא.
אחרי המראות הנפלאים לאורך נהר הפיבה, חוזרים באותה דרך למעלה, עד העירה Trsa וממנה ממשיכים צפונה ומזרחה לכיוון קניון טרה. השטח באזור זה מיוער יותר וירוק, רובו ככולו, והכבישים לא פחות מפותלים. שדות הראיה קצרים וחשוב לנהוג בזהירות מירבית. מגיעים לתצפית VIDIKOVAC KANYON SUSICE . ממנה ממשיכים וחוצים את קניון וידיקובץ' ועולים לצידו המזרחי וממשיכים לכיוון תצפית מעל קניון נהר הטארה TARA CANYON VIEWPOINT. ברור שלא וויתרנו על קפה בתצפית וגם רגע של פילאטיס. כל הכביש סלול ואין בעיה לכל סוג רכב. בסופו של הסיבוב חוזרים לזבליאק.
בהחלט יום מאתגר מבחינת הנסיעה ולא בהכרח יתאים לכלם.
מסעדה מומלצת בזבליאק – Or'O. יש עונות שכדאי להזמין מקום מראש, יש ישיבה בחוץ ובפנים. לילה אחרון בזבליאק.
עוזבים את זבליאק, בדרך לקולשין, דרך גשר נהר הטארה. הכיוון מזרחה.
נהר טארה Tara שעובר בסמוך לזבליאק הוא הארוך ביותר במונטנגרו וזורם בקניון עמוק מאוד – 1,330 מטר עומקו, הנחשב לשני בעומקו בעולם לאחר הגרנד קניון שבארה"ב.
גשר נהר הטארה – ג'ורג'וויצ'ה Đurđevića Tara)) – הגשר הידוע והיפה על נהר הטארה. באורך של 365 מטר, גובה של 172 מטר מעל בסיס הנהר, ובנוי מ-5 קשתות בטון. גשר הטארה תוכנן על ידי Mijat Trojanovic, והוקם על ידי המהנדס הראשי איזק רוסו Isaac Russo, בין השנים 1,937-1,940 תחת שילטון ממלכת יוגוסלביה. בעת הקמתו, הוא היה גשר קשתות הבטון הגדול ביותר באירופה ששימש לתנועת כלי רכב.
ניתן לחצות את הגשר בהליכה בצידו (בזהירות) וניתן גם לעשות אומגה במקום (יש גם רפטינג – לא עשינו).
אומגה מעל נהר הטארה – אומגה במסלול הצהוב zipline. לפני הגשר חניה משמאל כאשר מגיעים מזבליאק. משולש צהוב גבוה בולט מימין לכניסה לגשר. עלות 30 יורו לאדם, יש רכב שמחזיר לנקודת ההתחלה.התשלום בסוף.
אחרי הביקור בגשר ממשיכים לכיוון קולשאין על כביש P4.
בדרך, יש נקודה שווה לעצירה, נקודת התרעננות – Tara Springs Park, ליד Ravnjak Hotel , ממש ליד הכביש משמאל.
מסלול קטנטן של מדרגות וגשרים בין מפלים בתוך יער קריר ומוצל.
מימין למלון יש ירידה בשביל לסדרה של מפלים יפיפיים. מקסים שם!
אחרי התרעננות קצרה ב- Tara Springs Park, ממשיכים בכביש P4 עד למפגש עם כביש E65 ליד נהר TARA, ובו פונים ימינה (דרומה). ממשיכים עליו עד לפניה שמאלה לכיוון אגם ביוגראדסקה. בכניסה לשמורה תשלום. לאחר התשלום השביל מטפס בתוך ה"יער" עד לחניה. פשוט למצוא פינה ולהחנות וגם מלא שולחנות פיקניק במקום. השמורה הוכרזה לפני למעלה ממאה שנים ועצים רבים בני גיל של מאות שנים ניצלו מכריתה. כיום רבים מהם מתנשאים לגבהים של עשרות מטרים (30-40 מטר), וגם רוחב לא חסר להם. נצא להליכה רגלית סביב האגם, כולל שביל עץ על המים, בלב יער העצים העתיקים. בערך שעתיים הליכה וגם כאן יש אופציה לקפה בסוף על גדת האגם (בית קפה – מסעדה).
בשמורה יותר מ-60 זני עצים שונים ומעל 2,000 מינים בוטנים של צמחים ופרחים, מעל ל-30 סוגי פטריות (בתמונות רואים קומץ) ובעלי חיים רבים שאת רובם לא נראה כי הם מעדיפים לנוע עם חשיכה (לא ראינו).
אחרי הביקור בשמורה חוזרים לכביש איתו הגענו עד לכביש הראשי, פונים שמאלה ולאחר נסיעה קצרה, מגיעים לקולאשין. ממש לפני הכניסה לעיירה יש תחנת דלק משמאל. רצוי למלא דלק, כי בפנים לא ראינו תחנות.
